גזר דין בתיק ת"פ 5922-06-12

1.      הנאשם הורשע בהתאם להודעתו בעבירת איומים שהשמיע כלפי בת זוגו, עבירה בהתאם לסעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

2.      על פי האמור בכתב האישום, בשני מועדים בלתי מוגדרים במהלך החודשים פברואר עד מאי 2012, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופה ובחייה של המתלוננת, באופן שאמר לה - בכוונה להפחידה - שהוא יהרוג אותה והילדים שלה ישארו יתומים.

3.      עוד מצוין בכתב האישום כי ביום 2/6/2012 בשעות הערב, כאשר חזרה המתלוננת ממסיבת יום ההולדת של אמה, שאל הנאשם את הילדים מי נכח באירוע, ולאחר ששמע מי היו הנוכחים הגיב ואמר: "עכשיו אני מבין הכל. חכי ...". פרט זה צורף לעובדות כתב האישום הן בשל העובדה כי לאחר השמעת הדברים פנתה המתלוננת למשטרה והנאשם נעצר, והן כיון שלשיטת המאשימה הדבר מלמד על חשדותיו של הנאשם כלפי המתלוננת.

4.      בכל אופן, לא מיוחסת לנאשם כל עבירה בהתייחס לדברים שאמר ביום 2/6/2012, האמור הינו בבחינת "רקע כללי", ויחד עם זאת - הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום ומכאן שההודאה כוללת אף את הנתון העובדתי כאמור.

5.      היות והכרעת הדין ניתנה אתמול, 10/7/2012 - גזירת הדין חוסה תחת כנפי תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " תיקון 113"), אשר נכנס לתוקפו ביום 10/7/2012, ומכוחו הוסף לחוק ס

ימן א'1 שכותרתו: "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה".

מיום 10.7.2012

תיקון מס' 113

ס"ח תשע"ב מס' 2330מיום 10.7.2012 עמ' 102 (ה"ח 241)

הוספת סימן א'1

6.      פרקליטיהם של שני הצדדים טענו בהתאם להוראות תיקון 113, תוך הפניה לרכיבים הרלבנטיים לשיטתם - ואעיר כי למקרה והיתה מחלוקת לגבי מועד כניסתו לתוקף של תיקון 113 - אזי שממילא קיימים כבר מספר גזרי דין מהחודשים האחרונים אשר ניתנו "ברוח התיקון" - וראו את תפ"ח (מחוזי ירושלים) 667/09 מ"י נ' פלוני (מיום 29/3/2012); ת"פ (שלום חיפה) 6474-02-12 מ"י נ' אלביליה; ת"פ (שלום ראשל"צ) 26092-03-10 מח"ש נ' ליבוביץ (מיום 27/6/2012); ת"פ (שלום רמלה) 39619-11-10 מ"י נ' קובר (מיום 16/4/2012).   

מתחם העונש -

7.      בקביעת המתחם יש ליתן משקל לחומרת עבירת האיומים באופן כללי, באשר עסקינן בעבירה שכוונתה להטיל מורא בלבו של המאוים ואולי להניא אותו לפעול בדרך הרצויה מבחינתו של המאיים, במיוחד שעה שעסקינן בבני זוג - המגדלים יחדיו ילדים.

8.      כמו כך נתתי את הדעת לכך שעסקינן בהשמעת שני איומים במועדים שונים, בפרק זמן של ארבעה חודשים.

9.      מנגד - לקחתי בחשבון כי מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן במקרה זה אינה ברף הגבוה. אמנם המדובר באיומים בפגיעה פיזית במתלוננת והמשמעות של היותם של הילדים "יתומים" ברורה, ויחד עם זאת - לא ברור מתי הושמעו הדברים (האם היה זה בשני חודשים נפרדים או באותו יום, במרווח של חצי שעה), על איזה רקע נאמרו הדברים (במסגרת מריבה או סתם, ללא כל הקשר), מה בדיוק היה תוכן האמירות (והאם נאמרו בדיוק אותם הדברים פעמיים), האם הנאשם צעק וחזר על הדברים תוך התנהלות פיזית ויזואלית "מפחידה" או שסינן את הדברים כלאחר יד, האם הדברים הושמעו בנוכחות אחרים, מה חשבה המתלוננת כאשר שמעה את האמירות (ויש לזכור כי הן הושמעו במהלך החודשים פברואר עד מאי, אך המתלוננת לא פנתה למשטרה לאחר השמעתם - אלא שדיוווחה עליהם רק לאחר "תקרית יום ההולדת", ביום 2/6). מכלול סימני השאלה מחייב לטעמי את המסקנה כי אין עסקינן בנסיבות חמורות במיוחד.

10.  נתתי אף משקל למדיניות הענישה הקיימת - אשר נעה בין מקרים בהם העונש כלל חודשי מאסר רבים לבין מקרים בהם נגזר על הנאשם "רק" מאסר-על-תנאי. עוד יש לציין כי קיים קושי לאתר מקרים בהם עסקינן בעבירות של איומים בלבד, שכן מרבית המקרים, בהם המדובר באיומים מצד בן זוג כלפי בת הזוג - עוסקים בעבירות של איומים הנילוות לעבירות של תקיפה. כדוגמא אצביע על גזרי הדין הבאים:

(א)         ת"פ (מחוזי חיפה) 21951-02-11 מ"י נ' טולקופ (2011) שם הורשע הנאשם בעבירות מרובות של איומים וכן בעבירות מרובות של הטרדה באמצעות מתקן בזק כלפי בת זוגו לשעבר ובן זוגה החדש. באותו מקרה (בניגוד לעניינו של הנאשם דנן) דובר במסכת איומים והטרדות שנמשכו ברציפות למעלה מחודש ימים, ועם זאת ובדומה לנאשם דנן גם שם דובר בנאשם בעל עבר של הרשעה קודמת בגין תקיפה ואיומים על בת זוג. בנסיבות הללו הושתו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר על תנאי;

(א)         רע"פ 1293/08 קורניק נ' מדינת ישראל (2008) שם המדובר היה רק בעבירת איומים ללא שנילוות לה עבירה נוספת והעונש היה מאסר של 12 חודשים;